יחס סיכון-תגמול משווה את ההפסד המתוכנן בעסקה לרווח הפוטנציאלי שלה. אם הסטופ נמצא 10 נקודות מהכניסה והיעד נמצא 20 נקודות משם, יחס הסיכון-תגמול הוא 1:2. המספר הראשון הוא הסכום שבסיכון. השני הוא התגמול המתוכנן. יחס זה עוזר לסוחרים להשוות בין סטאפים לפני הכניסה, אך הוא אינו מודד את סיכויי ההצלחה. יעד רחוק יכול להיראות אטרקטיבי, אך עדיין להיות לא סביר להתממש.
קוראים ששואלים על יחס סיכון-תגמול צריכים את הנוסחה, את שיעור ההצלחה הנדרש, ואת הדרך להשוות בין היחס המתוכנן לבין היציאות בפועל. מדריך זה מכסה את שלושתם.
תשובה מהירה: יחס סיכון-תגמול בחישוב אחד
השתמשו במרחק המחיר, לא בתקווה.
יחס סיכון-תגמול = המרחק מהכניסה לסטופ חלקי המרחק מהכניסה ליעד.
בעסקת לונג, הסיכון הוא כניסה פחות סטופ. התגמול הוא יעד פחות כניסה. בעסקת שורט, הופכים את החיסורים הללו. שמרו את שני המספרים באותה יחידה, כמו פיפס, טיקים או נקודות.
נניח שכניסה במדד נמצאת 18 נקודות מהסטופ ו-36 נקודות מהיעד. מחלקים את שניהם ב-18. התוצאה היא 1:2. עסקה מפסידה עולה 1R, ומנצחת מלאה מחזירה 2R לפני עלויות.
יחס הוא רק תכנון עד שהפוזיציה נסגרת. סליפג' עלול להגדיל את ההפסד. יציאה מוקדמת עלולה לצמצם את התגמול. יחס הסיכון-תגמול שבוצע בפועל שייך ב- יומן לצד המתוכנן.
למי מיועד העמוד הזה?
העמוד הזה מיועד לסוחר שיכול להגדיר כניסה וסטופ, אך רוצה להעריך את היעד באופן שיטתי יותר. הוא גם עוזר לכל מי שמשווה בין אסטרטגיות מסחר עם שיעורי הצלחה, זמני אחזקה ועלויות שונים.
מה צריך לדעת לפני שמשתמשים ביחס סיכון-תגמול
יחס טוב יוצר תוצאות א-סימטריות. כמה הפסדים רגילים עשויים להתאזן על ידי פחות מנצחים גדולים יותר. התכונה הזו חשובה כי שום אסטרטגיית מסחר לא מנצחת בכל פעם.
עם זאת, יחס סיכון-תגמול אינו מציג הסתברות. יעד של 1:5 אינו בהכרח טוב יותר מיעד של 1:2. היעד הרחב יותר עשוי להתממש הרבה פחות פעמים.
| יחס מתוכנן. | שיעור הצלחה לאיזון לפני עלויות. | הלחץ העיקרי. |
|---|---|---|
| 1:1. | 50%. | הדיוק חייב להישאר גבוה. |
| 1:1.5. | 40%. | לקיחת רווח מוקדמת יכולה למחוק את היתרון. |
| 1:2. | כ-33.3%. | המנצחים חייבים להגיע ליעד המלא. |
| 1:3. | 25%. | רצפי הפסדים ארוכים הופכים לנורמה. |
שיעור האיזון נגזר מהנוסחה הבאה:
שיעור הצלחה לאיזון = הסיכון חלקי הסיכון בתוספת התגמול.
ביחס 1:2, הסיכון הוא יחידה אחת והתגמול הוא שתיים. אחד חלקי שלוש שווה לכ־33.3%. עלויות מעלות את השיעור הנדרש.
כאן סיכון ותנודתיות מתקשרים זה עם זה. שוק תנודתי עשוי לדרוש סטופ רחב יותר. אם היעד אינו יכול להתרחב בלי לחצות אזור מחיר לא מציאותי, היחס נעשה חלש יותר. עדיף להקטין את גודל הפוזיציה מאשר לכפות סטופ הדוק בתוך רעש רגיל.
כיצד לחשב יחס סיכון-תגמול לפני ביצוע הוראה
עקבו אחר אותו סדר בכל עסקה.
- סמנו את המחיר שמבטל את הרעיון.
- מדדו את המרחק מהכניסה המוצעת עד לסטופ לוס הזה.
- סמנו יעד הנתמך על ידי המבנה, ולא על ידי יחס מועדף.
- מדדו את המרחק מהכניסה ליעד.
- חלקו את שני המרחקים במרחק הסיכון.
- העריכו את הספראד, העמלה והחלקה אפשרית.
- חישבו מחדש לאחר הביצוע בפועל.
דוגמה ארוכה בפיפים
הגדרת מסחר בצמד מטבעות כוללת כניסה עם סטופ של 16 פיפס. היעד המשמעותי הבא נמצא במרחק של 28 פיפס. חלקו את שני הערכים ב-16. יחס הסיכון-תגמול המתוכנן הוא 1:1.75.
אם הספראד וההחלקה צורכים 2 פיפס בכניסה וביציאה יחד, התגמול השמיש יורד. על הסוחר לרשום את הפוטנציאל המתואם ולא את מרחק הגרף הנקי יותר.
דוגמה קצרה בטיקים
עסקת חוזים עתידיים מוכרת לאחר פריצה. הסטופ נמצא 12 טיקים מעל הכניסה. היעד הראשון נמצא 24 טיקים מתחת. היחס המתוכנן הוא 1:2.
מפרט החוזה קובע את הערך של כל טיק. לאחר מכן גודל הפוזיציה קובע את ההפסד בחשבון בסטופ. היחס נשאר 1:2 בכל גודל, אבל הסיכון בחשבון לא.
מינוף ומרווח (margin) גם הם אינם משנים את היחס, אך הם מגדילים את ההשפעה על ההון. ה-SEC מסבירה שפוזיציות ממונפות יכולות להיות מחוסלות לאחר שחשבון יורד מתחת לדרישות שלו ב- הנחיות ה-margin.
תגמול מתוכנן לעומת תגמול שבוצע
השוו בין סגנונות בלי לכפות יעד אחד
סגנונות מסחר שונים יכולים להשתמש ביחסים שונים בלי שאחד יהיה עדיף. הגדרת סקאלפינג עשויה לשאוף לתנועה קטנה ולהסתמך על שיעור הצלחה גבוה יותר. הגדרת סווינג עשויה לקבל שיעור הצלחה נמוך יותר תמורת יעד רחב יותר. ההשוואה הרלוונטית היא תוחלת לאחר עלויות, לא התווית שמוצמדת לסגנון.
עסקת מעקב אחר מגמה עשויה גם להזיז את הסטופ ככל שהמבנה מתפתח. במקרה כזה, רשמו את הסיכון הראשוני וכל התאמה מבוססת-כללים. עסקת טווח עשויה לקחת רווח ליד הגבול הנגדי, משום שהרמה הזו מגדירה את ההנחה. הרחבת היעד מעבר לטווח רק כדי להציג יחס גדול יותר מחלישה את הלוגיקה.
משטר השוק משנה את הקלטים. תנודתיות רחבה יכולה להגדיל את מרחק הסטופ, בעוד נזילות דלה יכולה להחמיר את מחירי הכניסה והיציאה. נפח, תזמון הסשן, וסוג ההוראה משפיעים על כך שהפוטנציאל המוצג אכן יהיה בר-השגה.
לפני שמשווים בין שתי אסטרטגיות, יש לסטנדרט את הסימון. חלק מהיומנים כותבים תחילה את הסיכון כ-1:2. אחרים מתארים תחילה את התגמול כ-2:1. כתבו את המילים לצד המספרים עד שהמוסכמה תהיה אוטומטית.
רוב הטעויות ביחס מופיעות אחרי הכניסה. סוחר מתכנן לסכן 1R עבור יעד של 2R, ואז מזיז את הסטופ או יוצא ברווח קטן ראשון. תוכנית הגרף והתוצאה שבוצעה הופכות לאסטרטגיות שונות.
עקבו אחר ארבעה שדות:
- הסיכון המתוכנן. הכניסה לסטופ המקורי.
- תגמול מתוכנן. כניסה ליעד המקורי.
- הפסד ממומש. ההפסד הסופי נמדד ב-R.
- תגמול ממומש. הרווח הסופי נמדד ב-R.
נבחן עשרים עסקאות עם יחס מתוכנן של 1:2. שמונה מגיעות ליעד, ושתים עשרה פוגעות בסטופ. התוצאה המתוכננת היא 16R רווח פחות 12R הפסד, כלומר 4R לפני עלויות.
כעת נוסיף התנהגות בפועל. שלושה עסקאות רווח נסגרו ב-0.7R, בעוד חמש הגיעו ל-2R. העסקאות המרוויחות תורמות 12.1R במקום 16R. המדגם מסתיים ב-0.1R לפני עלויות. לתוכנית שנראית חיובית כמעט לא נשאר מרווח.
דוגמה זו מראה מדוע יעדי רווח לבדם אינם מספיקים. הסוחר צריך כלל יציאה שניתן לבצע בתנאי שוק רגילים. פרסום הסיכון למסחר יומי של ה-SEC למסחר יומי גם מזהיר כי עלויות מסחר תכופות יכולות להעלות את נקודת האיזון.
שיעור הצלחה, ציפייה, ודוגמה מחושבת
ציפייה משלבת את יחס התגמול עם שיעור ההצלחה.
ציפייה = שיעור ההצלחה כפול הרווח הממוצע, פחות שיעור ההפסד כפול ההפסד הממוצע.
ניקח אסטרטגיה היפותטית עם שיעור הצלחה של 42%. המרוויח הממוצע הוא 1.6R, והמפסיד הממוצע הוא 1R.
נכפיל 0.42 ב-1.6R כדי לקבל 0.672R. נכפיל את שיעור ההפסד של 58% ב-1R כדי לקבל 0.58R. נחסיר את הערך השני מהראשון. הציפייה היא 0.092R לעסקה לפני עלויות.
על פני חמישים עסקאות, הערך הצפוי מנתוני המדגם הללו הוא 4.6R. זו אינה תחזית. רצף שונה יכול להסתיים הרבה מעל הממוצע או הרבה מתחתיו.
כעת נבחן את הקלטים בלחץ. אם הרווח הממוצע יורד מ-1.6R ל-1.3R, החישוב הופך ל-0.546R פחות 0.58R. הציפייה הופכת לשלילית.
הלקח הוא לא לרדוף אחרי שיעור הצלחה גבוה יותר. אלא לבדוק יחד את שיעור ההצלחה ואת התגמול. רגולטורים מזהירים כי ביצועי עבר אינם מצביעים על תוצאות עתידיותהזהרה זו חלה גם על בדיקת היסטוריה.
כיצד רצפי הפסדים משתלבים ביחס
אסטרטגיה שמנצחת עסקה אחת מתוך שלוש עדיין יכולה לעבוד אם המרוויח הממוצע גדול מספיק. היא גם תחווה רצפי הפסד תכופים. הסיכון לעסקה חייב לשרוד את הרצפים הללו בלי לגרום לשינויים רגשיים.
יש לשפוט את ההפסד הפוטנציאלי מרצף מציאותי לפני ששופטים את היעד. יחס שנראה טוב הופך לחסר תועלת כאשר שלושה הפסדים גורמים לסוחר לנטוש אותו.
ניסיון במוצר, בקורס, באפליקציה ובפלטפורמה
היחס נעשה שימושי כאשר כרטיס ההזמנה מציג כל קלט בצורה גלויה.
ניסיון בפלטפורמה ובאפליקציה
פלטפורמה מעשית צריכה להציג כניסה, סטופ, יעד, מרווח, וגודל פוזיציה לפני השליחה. פקודות Bracket יכולות לצרף יחד את הסטופ והיעד. מסכי מובייל נוחים, אך הם יכולים להסתיר פרטי חוזה וסיכון פתוח.
ניסיון בקורס ובתהליך ההטמעה
הטמעה מועילה מלמדת את הנוסחה עם דוגמאות ללונג ולשורט. היא צריכה גם להפריד בין הניסוח reward-to-risk לבין הניסוח risk-to-reward. הסימון פחות חשוב מאשר שימוש עקבי באותה מוסכמה.
ניסיון במוצר בחשבון הדמיה
הדמיה מאפשרת לסוחר להשוות בין יחסים מתוכננים ומבוצעים לאורך הרבה סשנים בלי לסכן חסכונות. כאשר התרגול הופך לתהליך, Pivex מציעה הערכה מובנית עם התנאים שלה שמוגדרים מראש. הדמיה אינה משחזרת את המשקל הרגשי של הון אמיתי.
מסגרת החלטה: האם היחס ניתן למסחר?
השתמשו במסגרת הזו לפני הכניסה.
- האם הסטופ מייצג ביטול ממשי של התזה?
- האם היעד יושב ברמת שוק שניתן להגן עליה?
- האם היחס נשאר מקובל לאחר מרווח הקנייה/מכירה והחלקה?
- האם שיעור ההצלחה ההיסטורי תומך בשיעור האיזון הנדרש?
- האם גודל הפוזיציה יכול לשמור על הסיכון בחשבון קבוע?
- האם הסוחר יכול לעקוב אחר היציאה המתוכננת בלי להזיז אותה?
שש תשובות ברורות תומכות בסטאפ. סטופ או יעד חסרים משמעם שאין יחס. יעד שנבחר רק כדי ליצור 1:3 הוא קישוט, לא ניתוח.
טעויות נפוצות כוללות הצבת סטופ במקום שבו תנודתיות רגילה תפגע בו, התעלמות מעלויות ושימוש במינוף מקסימלי. אחרות כוללות שינוי היעד אחרי הכניסה, השוואת יחסים בין סימונים לא עקביים, והנחה ששיעור הצלחה גבוה מבטיח רווח.
לפני התחייבות להון, עברו על המטרות, סיבולת הסיכון והחסכונות למקרי חירום. ה-SEC מפרטת את השיקולים הללו ב רשימת הבדיקה להחלטות משקיע.
מה לעשות לאחר חישוב היחס
תעדו את הסטאפ לפני השליחה. לאחר מכן תעדו את המילוי בפועל, את הסטופ, את היציאה ואת התוצאה ב-R. לאחר מדגם משמעותי, השוו בין היחס המתוכנן הממוצע לבין יחס התגמול שבוצע בפועל.
אם הפער גדול, שנו כלל ביצוע אחד. אל תזיזו את היעד רק כדי לשפר את הגיליון. בדקו אם השוק מגיע ליעד המקורי לעיתים קרובות מספיק כדי לתמוך בו.
סקירה שבועית צריכה להפריד בין איכות הסטאפ לבין איכות הביצוע. דרגו האם הסטופ והיעד תאמו את הגרף לפני בדיקת התוצאה. לאחר מכן השוו את R המתוכנן ל-R הממומש לאורך אותה אסטרטגיה, אותו טיים פריים ואותה סשן. כך נחשפים יציאות מוקדמות, כניסות מאוחרות והפסדים גדולים מדי. זה גם מראה אם עלויות הופכות רעיון חיובי דק לתהליך שלילי לאורך זמן.
ה יחס סיכון-תגמול הוא בעל הערך הרב ביותר כמסנן. הוא מסלק עסקאות שהפוטנציאל שלהן אינו מצדיק את ההפסד המתוכנן. הוא לא יכול להפוך יעד שאינו מגובה ליתרון.
לפני ההשתתפות, עיין בכללי התכנית הנוכחיים של Pivex והחליט אם הערכת המסחר הסימולטיבית הייחודית מתאימה לניסיון ולגבולות הסיכון שלך. השתתפות אינה מבטיחה פרס, הכנסה או תוצאה מסחרית ספציפית.